דף הבית >  מאמרים >  סיפור מקרה - מפקד בצה"ל

סיפור מקרה - מפקד בצה"ל
 

"הנשימה נגמרת לפני שאני מסיים משפט, פתאום נשאר ללא קול, מזיע.. מעביר התפקיד לאחד הפיקודים" - - כך תיאר בפניי מפקד בכיר בצבא, שמתוקף תפקידו אחראי לנאום ולהעביר מסרים מידי יום ולעיתים מול מספר רב של בכירים, או קהל גדול של חיילים . "זה תוקע אותי ומעכב את ההתקדמות שלי לדרגות גבוהות יותר.

"הנשימה נגמרת לפני שאני מסיים משפט, פתאום נשאר ללא קול, מזיע.. מעביר התפקיד לאחד הפיקודים" - כך תיאר בפניי מפקד בכיר בצבא, שמתוקף תפקידו אחראי לנאום ולהעביר מסרים מידי יום ולעיתים מול מספר רב של בכירים, או קהל גדול של חיילים .
"זה תוקע אותי ומעכב את ההתקדמות שלי לדרגות גבוהות יותר.

אני יודע שאני מתאים לכך, אך עלי להשמיע בקול את דבריי, את רעיונותיי, מחשבותיי, וכשאיני עושה זאת - אני פוגע ביכולת שלי להיראות משמעותי, גם אם יודעים מה אני שווה... ככה זה בצבא, כנראה גם במקומות אחרים, אך הצבא דורש ממך להיות אדם דומיננטי, בולט, קולי כשצריך, אסרטיבי. ואני מפקד שונה. יותר רך. מכיל. לא בדיוק הטיפוס הרגיל".

כן. הוא כבר שנים רבות בתפקידים בכירים, תמיד הצליח לדבר בקלות לפני קבוצות של 30 איש לערך, לאחרונה מרגיש מעין שיתוק כשנדרש לדבר, גם בישיבת צוות מצומצמת ,עם בכירים ממנו. במפגש איתו הבחנתי בפתיחת הפה, שהיתה קטנה ומן הסתם זה העידה
על מאמץ רב יותר בעת הדיבור.

לאחר בחינת הנושא, דרך מערכות יחסיו בחיים, בעבודה, גם בעבר, מצאנו שהפעם הראשונה בה חש השתנקות היתה מול מפקד בכיר ממנו, - אירוע שנחרת ונצרב בו, עד שהחל לנהל אותו בעודו עומד למבחן יכולת הדיבור, או הנאום, מול ציבור גדול ובכיר.

הדגשתי, שמאוד משמעותי עבורו לא לתת למצב זה פרשנות ,או ניתוח ולא לכנותו: חרדת קהל וכד מתוך אמונתי כי, פרשנות מנכיחה מציאות ובעזרת פרשנות שונה לאותו מצב, הגדרה או אמירה שונה, - גם המציאות הפנימית נחווית אחרת ומשתנה באופן מפתיע.

ציינתי, כי אדם שהצליח במשך שנים לבצע תפקידי פיקוד, עמד בהצלחה מול גדודים, חיילים ועוד דיבר ללא שום בעיה, 
אין ספק שיחזור לעשות זאת ובגדול. כל מה שנדרש הוא, לחזק את השריר שנחלש, להחזיר את האמון בעצמו , אותו אמון שנפגע עקב האירוע שהשאיר בו חותם עמוק.

כמו כן התחלנו לבחון אלו ערכים מנהלים אותו, אשר הובילו לפגיעה פנימית כה משמעותית. הבנתי מדבריו, כי מאוד חשוב לו להיות
בסדר, אהוב, מקובל , לקבל אישור חיצוני על ניהול תקין.

מצד אחד חשב , שאולי אינו מתאים לצבא אם דרישות התפקיד מחייבות גם דיבור מול כל קהל, מצד שני מבין את האיכויות הייחודיות
שהוא מביא לפיקודיו ולאווירת המקום.

התחלנו את העבודה במיני פרצופים, תנועות, השמעת קולות בדרכים שונות תוך כדי הקשבה לתנועת הגוף. כמובן, לאט ובהדרגה,
מפאת המבוכה, המוזרות וההפתעה.

"תדעי לך שזהו אירוע חריג מה שקורה כאן", הוא אמר בצחוק מתגלגל ומשוחרר לא מאמין בעצמו למה שהוא מוציא מתוכו ואני, רגילה לכך, רק מציינת כי זו פעם ראשונה שאני מרגישה עצמי חלק מהצבא, השפה הצבאית נכנסה לחדר הטיפולים, כמה משעשע.
וכך התקדם.

שאלתי אם ירצה מזכרת עבור אשתו וילדיו, הוא הסתפק בלקחת וליישם זאת עם עצמו ועם בני ביתו כשיחזור לביתו. מה שקרה היה הדבר החשוב ביותר- הוא החל להרגיש שחרור מהמתח שהצטבר בתוכו כבר חודשים, החל לחוש נינוחות בתוכו וחופש להשמיע את מה שעולה , ללא שיפוטיות.

ביקשתי שינוע וישמיע לי את הנאום, שהיה עליו לנאום יום לפני .. והוא החל כהרגלו , עם פה סגור, עצרתי וביקשתי שיתחיל מחדש
ויחשוב בגדול עם היציבה שלמדנו, כשהנשימה פתוחה ותנועות הפה מורגשות יותר וכך החל לחוש כי קולו נשמע, הדיבור זורם,
הנשימה החזיקה לכל אורך הקטע, מה שגרם לו הפתעה מרובה ואז כמשוב הוא ציין, כי למד במהלך המפגש הרבה מעבר לכלים לדיבור נכון- הוא קיבל כלים לחיים ותובנות שעוררו אותו לבחון מחדש אמונות ומחשבות שהתקבעו בתוכו והחליט לפתוח ולגלות מה עוד נחבא בתוכו.

שיעורי הבית שהתבקש לעשות היו, להשתמש בכל מה שנרכש, בכל רגע שבו עליו לשוחח גם שיחות פשוטות, כיוון שמדובר על שינוי אורח חיים ולא רק לצרכי העבודה המיידיים.

היה לי לעונג לראות כיצד הוא מתקלף אט אט  משכבות התדמית הצבאית ,הגברית ומוכן להתמסר לדרך חדשה שפתחה אותו למקומות עוצמתיים בתוכו. יצאנו למסע מרגש. מעניין לאן עוד נגיע בהמשך.

מוגש באהבה למי שתוהה עם אלו אנשים אני עובדת כן.מאוד מגוון. בכל הזדמנות ועם כל אדם לומדת את עצמי ואת דרך הקול המרפא
ומודה על הזכות להיות שם ברגעים המופלאים שבהם מתחוללים השינויים הקטנים

באהבה ובהוקרה לבורא עולם

דבורה אירית אלון